בתום שנה נטולת מגע התעטפה גלריה עזריאלי ביצירות מבוססות בד ועבודת יד. הפאנלים המודולורים לבשו על עצמם סוגים שונים של אריגים, יריעות, רקמות ופריטים תפורים עמוסי פרטים. הם קוראים לנו לבחון אותם מקרוב ולהתבדות.

מקור המילה טקסטיל מגיע מעולמות ההמצאה: השורש ההודי-אירופי tek משמעו לעשות וליצור. בגלגול לשוני מאוחר יותר צמחה המילה הלטינית textum שפירושה הראשוני בד ואריג, ופירושה המאוחר יותר התייחס אל אריג המילים – הטקסט.

בשפה העברית התאחדו המשמעויות כמעשה שתי וערב באמצעות צירוף המילים סיפור בדים: דבר בדוי או דמיוני, שקר. ואכן, רבות מהעבודות המוצגות בתערוכה מכילות בדיה כלשהי. תהליכי היווצרותן מוצפנים והחומריות שלהן מפתיעה, משובשת, יוצרת אשליה.

היוצרות והיוצרים המשתתפות/ים בסיפורי בדים חושפות/ים בפנינו היסטוריות פרטיות באמצעות טכניקות של קשירה, פרימה, השחלה, ערימה, צביעה, הדפסה והקרנה. על אף השוני, חוזרות בעבודות תמות כחוטים מקשרים, כמו: מסורת, הגירה, ביתיות ואל-ביתיות, טקסיות, תעשייה וצריכה. "השרוול השני" של התערוכה, הוא אגף וירטואלי, אתר מקוון הקורא לנו להתנסות בעצמנו בטכניקות המחדשות מסורות טקסטיל.

'סיפורי בדים' מצטרפת למארג ארוך של תערוכות שביקשו לדון במקומה – הנתון בויכוח – של אמנות הטקסטיל בהיררכיה היצירתית. בין הניסיונות האחרונים ניתן למנות את 'ארוגים בתודעה – טקסטיל עכשווי בישראל' שאצרה אירנה גורדון במוזיאון ארץ ישראל (2014), ו-'חוט של מחשבה – סיפורים גלובליים בטקסטיל' תערוכה נודדת שאצרו סוזנה וייס ואינקה גרסל ואת חלקה הישראלי אצרה דליה מנור במוזיאון הנגב (2019).

הפרספקטיבה הירושלמית קושרת את התערוכה עם סיפורי ובדי העיר. מבית המלאכה בצלאל שביקש להפיץ את העבריות באמצעות שטיחים ומעשי תחרה, דרך שוק הכתנים הערבי שטיפח האדריכל צ'ארלס אשבי, והפך בתקופתו למרכז מלאכות מסורתיות ועממיות. היא מוצגת בגלריה המשמשת חלון ראווה לאקדמיה העסוקה בפן החברתי של מקצועות העיצוב.

טלי קיים
אוצרת גלריה עזריאלי